הפסנתר המדבר
ביקורת מאת חגי חיטרון, 13.1.09, הארץ:
"מותג איכות בחיי התרבות". (חנוך רון, ידיעות אחרונות)
"מפגש מאלף, ספונטני ורגיש. תוכנית מרתקת ,פסנתרנות מצויינת ודברי הסבר
שובי לב". (נועם בן זאב, הארץ)
"באולם המלא עד אפס מקום במעריצים, מצליחה בלצן להוריד את הקונצרט ממקומו
האולימפי הנפוח ולהחזיר אותו לסלון האינטימי של המאה ה - 19. אפשר להתווכח
עם הגישה הזו, אבל קשה לעמוד מול האפקטיביות שלה אחרי ששומעים את בלצן -
אי אפשר לשכוח את היצירות שהציגה".(ירמי פינקוס, העיר, תל-אביב)
"גם מי שבא לקונצרטים של הד"ר בלצן כאשר מנוי וגמור עמו למצוא בהם
חסרונות, חזקה עליו שלבו והתנגדותו יימסו לאחר דקות ספורות והספקנות תהפוך
להתפעלות. כך היה גם הפעם. התוכניות ערוכות ומוכנות בקפדנות רבה, ולמעשה
משמשות מופע שאפשר לשדרו ברדיו או בטלוויזיה - כמו שהוא. הקהל יכול להיות
סמוך ובטוח שיקבל תמורה נדיבה לכספו." אסתרית בלצן מככבת בראש תחום
הקונצרטים המוסברים זה שנים. אלפים באים להרצאותיה, רייטינג שאפילו
תזמורות יכולות להתקנא בו. מפעל משגשג. אתמול כיכבה בלצן שוב - בדיבור בעל
פה ובשטף, באינטונציה מלהיבה ובנימה אישית, בנגינה ברוב רגש וטעם"
(חגי חיטרון, הארץ)
"פנינה מוזיקלית".(אורה בינור, מעריב)
"בלצן הפכה לגורו של הקונצרטים המוסברים.- חוויה מושקעת ,אנושית,
ואישית...מולטימדיה חייה ואמיתית של במה, טקסט ומוסיקה". (עומר שומרוני,
גלובס)
"מפעל ענק יחיד במינו ובאיכותו בשממה התרבותית שלנו. במבט בגובה העיניים,
תוך הפגנת ידע רב ובגישה קומוניקטיבית, ד"ר אסתרית בלצן המציאה והקימה את
המפעל "הקתדרה למוסיקה" , נווה מדבר של תרבות, שבו מתמזגים המסורות
העיקריות ביותר של שורשינו כבני ציבילזציה עם העולם הקסום של הצלילים.
מומלץ!" (רות בן צבי, הצופה)
"מבחינתי היתה זו הפתעה רבתי, שאחרי האנרגיה הרבה שהשקיעה בלצן בהנחייה
מלהיבה, בהירה ומדוייקת, היא התיישבה ליד הפסנתר וביצעה בנגינה משובחת את
הקונצ'רטו השלישי של בטהובן, כאילו היה זה אך טבעי ומובן מאליו. אינני
יכול אלא להסיר בפניה את הכובע". (דניאל סנדלר, כל-בו, חיפה)
"לא יאומן! אסתרית בלצן המציאה ז'אנר - הפסנתר המדבר, ההרצאה המזמרת.
הצלחתה הסנסציונית מצמיחה חקיינים המתרבים מדי יום, אולם איש אינו מתקרב
לעוצמת הביטוי שלה בנגינה ובאמירה. מדהים!". (נעמי שמר)
"שמעתי את השיחות של בלצן וזורמן על מוסיקה ורותקתי. ההסברים קלחו בשפה
פשוט, ברורה ועניינית, לא קלישאות ומליצות, לא פלצנות מקצועית, לא
התחנחנות ולא ולא ולא. ההרצאות שיחות לוו בהדגמות מוקלטות ובנגינה של בלצן
בפסנתר. יופי של נגינה. בקצור קלישאה שאני לא יכול בלעדיה: טוב לכל אדם
מגיל שמונה עד שמונים". (רפי לביא)
"בלצן וקהלה הם חברים בכנסייה הקטנה והנרדפת של המאמינים באפשרות של הנשגב
להיות חלק טבעי מחיינו ובאפשרות לגדל ילדים שיאמינו באמנות שהיא תמימות,
שהיא לא צינית, שהיא עשיית יפה לשמו. בני דור הביניים התפללו בלבם שגם
ילדיהם, לכשיגדלו ויהיה לאנשים, יזכו לקחת את ילדיהם אחריהם לכזה קונצרט,
והציניות תובס עוד דור אחד". (בני ציפר, ביקורת תוכניות הטלוויזיה של
בלצן, הארץ)
"בלצן הצליחה במקום שרבים וטובים כשלו בו: הנסיון לקרב את המוסיקה קלאסית
להמונים. מבקריה יטענו בתוקף שהיא שטחית וחובבנית. אוהדיה, המתרבים משנה
לשנה, ממשיכים לפקוד את הרצאותיה ושומעים בשקיקה כל מילה שמוציאה
הפסנתרנית החייכנית מפיה. ללכת!". (כל בו חיפה, ינואר 2004)
"קלאסיקה במימד אישי שוזרת מוסיקה, אמנות, מילה... איזו חגיגה!" (ווסטי)
"פשוט נפלא!" (זובין מהטה)
אסתרית בלצן בחסד הסיפור – מאת עדנה שבתאי
כל השורות באולם כבר מלאות אדם. מאחרים בודדים נחפזים עוד במורד המדרגות להגיע למקומותיהם, אך העיניים כבר נשואות אל הבמה. נדמה כאילו גם הפסנתר ושני השרפרפים על הבמה הגדולה והריקה שותפים לציפיה.
והנה נפתחת דלת הקלעים והיא נכנסת – אסתרית לבדה- ובבת אחת מתמלאת הבמה כולה.
החיוך שלה המוכר כל-כך מבקיע מבעד הדריכות העוטה את כולה, מתפזר כאלומת אור אל הקהל, וכבר הוא מתכנס חזרה כשהיא מתיישבת אל הפסנתר.
עוד לא חצי דקה ואצבעותיה מתחילות להשמיע את הצלילים. שניהם – היא והפסנתר – מספרים יחד את
הסיפור הלא-ייאמן, המוטרף והכואב של מלחין מיוסר ומאושר.
עוד לא חצי דקה ואצבעותיה מתחילות להשמיע את הצלילים. שניהם – היא והפסנתר – מספרים יחד את
הסיפור הלא-ייאמן, המוטרף והכואב של מלחין מיוסר ומאושר.
ואני כבר שבוייה בקסם, שבוייה בקסם הסיפור כמו בימי ילדותי טרם שידעתי לקרוא, ילדה קטנה שעיניה נשואות אל שפתי אביה הקורא לה את נפלאות אודיסיאוס.
"להקריא...!!! הייתי מתחננת על נפשי כשהיה מתעייף ומבקש להפסיק את הסיפור.
אצל אסתרית, כאן באולם המוזיאון, הסיפור אינו נפסק. וכשהמילים חדלות – צלילי המוסיקה ממשיכים אותו.
איך היא עושה את זה ? אני שואלת את עצמי בפעם המי-יודע-כמה כשהיא עושה אתנחתא.
איך היא שוזרת הכל יחד – צלילים של מנגינות ומילים, רסיסים של אושר ומכאובים של אהבה ושל גאווה, והתעלות הנפש ותהומות הצער, וכשלונות ונצחונות ... - שוזרת הכל יחד כמו שהריזד באלף לילה ולילה לעוד סיפור ועוד סיפור ועוד סיפור.
ועכשיו – כשהסיפור מוותר על המילים ועוד שניה או שתיים יוותרו רק הצלילים שאצבעותיה מוציאות מן הפסנתר לבדם – מתמלאים פניה ארשת של קושרת קשר. כאילו משהו מסתורי עומד להתרחש ברגע הבא. עכשיו היא קשובה כל כולה למוסיקה, משמיעה את צליליה ומפענחת אותה בעת ובעונה אחת, שרוייה בעולם מכושף וקסום. עולם שבו מתאחדים בשורשם הטוב והרע והיפה והדחוי-הנתעב, וצומחים בנפש בגלוי ובסמוי – עד אין הכיל.
ואני חדלה מלשאול. כמו שאיני שואלת איך השמש זורחת ואיך זה מבקיעים הניצנים של הפריחה והעלווה החדשה מתחת לקליפת הענפים הקשה בכל פעם עם בוא האביב.
זהו! הסיפורים ומספרי הסיפורים היו מאז ומעולם – מראשית היות האדם. והמוסיקה שניגנו גלי הים והרוח וטיפות הגשם והסערה – היו מבראשית. ומנגינות שנתחברו למילים, שיוצריהן סובבו עם הקתרוס או הבנג'ו או הגיטרה ושרו על גיבורים ועל גורלות מופלאים בשווקים ובכיכרות וליד מדורת הכפר בערב – כבר היו מקדמת-הימים.
ואסתרית – טרובדורית של הפסנתר במפנה האלף השני – נושאת בכנפיה את צפני המוסיקה אל האלף השלישי והופכת אותם לסיפור קסום.
אני חדלה לשאול, ורק אומרת תודה.
תודה אסתרית שאת ישנה, ומאז בחסד הסיפור נכנסה איתך המוסיקה לחיי.
עדנה שבתאי.
הקתדרה
למוסיקה ת.ד. 65149 ת"א 61651
טלפון: 03-6420847 פקס: 03-6416266
המשרד פועל בימים א'-ג',ה' בשעות 15:00-9:00 ביום ו' בשעות 12:00-9:00