דון קרלוס: דרמה קודרת על בדידות האדם ואפסות הכוח

ורדי כינה את העשור שבין 1840-1950 'שנות הכלא'.  בתקופה זו חיבר 18 אופרות שהפכו אותו לגיבור תרבותי-לאומי נערץ, אולם ההצלחה עלתה לו במחיר יקר של עבודה מתישה ומורטת עצבים. לאחר ההצלחה העצומה של ריגולטו, לה טרוויאטה, ובמיוחד הטרובדור (1851-3) התבסס מצבו הכלכלי, והוא הרשה לעצמו להאט את קצב עבודתו. לאחר סימון בוקנגרה (1857) ונשף מסכות (1859) הודיע על פרישתו מעולם האופרה, אבל הוא לא עמד בהחלטתו. הזמנות מטעם בתי אופרה מכובדים מחוץ לאיטליה הביאו לחיבור כוחו של גורל לסט. פטרסבורג (1862), דון קרלוס לפריס (1867) ואאידה עבור בית האופרה של קהיר (1871 ). 

פריס הייתה בירתה התרבותית-אמנותית של אירופה ומשאת נפשו של כל מלחין אופרות איטלקי. ורדי ביקר בה לעתים קרובות ושלט בשפה הצרפתית. בשנת 1847 עיבד עבור בית האופרה של פריס את הלומברדים במסע הצלב שהופקה בעיבוד לצרפתית בכינוי ירושלים,  וב-1855 זכה בהצלחה עצומה בהצגת ערביות סיציליאניות. ורדי חיבר את דון קרלוס כאופרה צרפתית במיטב המסורת של ה'גראנד אופרה'. 

מקור ההשראה של הגראנד אופרה הרומנטית היו הרומן והמחזה ההיסטורי. הגראנד אופרה מציגה סיפור אנושי של גיבורים הנשחקים בגלגלי אירועים היסטוריים גדולים ואכזריים, כמו בפופולארית בהן, ההוגנוטים של מאירבר (1837). מאפיינים אותה ניגודים חזקים בין תמונות רבות משתתפים של סולנים ומקהלה, תפאורות מרשימות, ואפקטים בימתיים מדהימים, לבין מונולוגים ודואטים אינטימיים. הגראנד אופרה בפריס כללה תמיד חמש מערכות, בלט גדול במערכה השנייה, וביצועה המלא דרש קרוב לארבע שעות.

ורדי, הומניסט וליברל באופיו, העריץ את יצירותיו המהפכניות-הומניסטיות של פרידריך שילר.  והאופרות שלו ז'אן ד'ארק (1845), השודדים ((1847  ולואיזה מילר (1849) התבססו על מחזותיו. דון קרלוס (1787 (הוא אחד ממחזותיו הגדולים של שילר. ורדי , יחד עם מחברי הליברית שלו, ז'וזף מרי וקאמיל די'לוקל, שמרו על מהלך המחזה כמעט ללא שינויים (פרט למערכה הראשונה בגירסה הצרפתית שהתבססה על מחזה של אז'ן קורמון).

דון קרלוס היא המורכבת ורחבת היריעה באופרות של ורדי, ואף הארוכה מכולן. ורדי שבע מרורים בתהליך הפקת האופרה.  בחזרה הכללית התברר כי האופרה ארוכה ברבע שעה לפחות מהנהוג בפריס, והוא נאלץ לבצע במהירות רבה קיצוצים שפגעו באחדות מהתמונות היפות ביותר באופרה. היתה זו ראשיתו של תהליך קשה של קיצורים ושינויים שורדי נאלץ לקבל על עצמו גם במהלך הצגת האופרה בגירסתה האיטלקית, וכך נוצרו במהלך הזמן שבע גירסאות של האופרה. רק לאחר מחקר מקיף של החשובים בחוקרי ורדי הצליחה המוסיקולוגית הגדולה אורזולה גינטר להוציא לאור בשנת 1974 את שחזור האופרה המלאה בהוצאה לקולות ופסנתר, והפרטיטורה התזמורתית בהוצאה המדעית של יצירות ורדי לא יצאה עדיין לאור. האופרה הישראלית תעלה את הגירסה האיטלקית בארבע מערכות שהוצגה במילנו בשנת 1884. בגירסה זו הושמטה המערכה הראשונה, המתרחשת ביער פונטנבלו ליד פריס ומציגה את הרקע לעלילה, ונשמרו ארבע המערכות המגוללות את עיקר הדרמה המתרחשת בספרד.  ההיבט העלילתי החשוב ביותר שטושטש על ידי השמטת המערכה הראשונה הוא נדיבות ליבה של המלכה הצעירה, אליזבט, אשר מקבלת על עצמה נישואין פוליטיים עם מלך ספרד, פיליפ השני, המבוגר ממנה בהרבה, לאחר שהיא מבינה כי רק בדרך זו תביא לסיום המלחמה ההרסנית בין ספרד לצרפת. בכך היא מוותרת על אהבתה האמיתית ליורש העצר הספרדי הצעיר, דון קרלוס, שנשואין עמו תוכננו לפני שהמלך העריץ שינה את תכניותיו. הניתוק הפתאומי מאליזבט האהובה עליו שובר את ליבו של הצעיר הרגיש ומחיש את ההתמוטטות המוחלטת של יחסיו עם אביו העריץ.

שלא כמו ביצירותיו האחרות של ורדי, המתמקדות בקונפליקט עיקרי אחד, מתפרשת אופרה זו על פני מערכת קונפליקטים השלובים זה בזה, וכל אחד מקבל עיצוב מוסיקלי משלו:

הקונפליקטים ההיסטוריים הגדולים

1 .  המאבק ההיסטורי שראשיתו בימי הביניים בין הכנסייה למלוכה.

ורדי מציג את שני הכוחות כאכזריים ודורסניים. הכנסייה מיוצגת על ידי דמותו המאיימת של האינקוויזיטור הגדול, ישיש עיוור בן תשעים הנעדר כל רגש אנושי שהוא, בעוד המלך הוא רודן חשדן ואכזר. המתח ביניהם מתפרץ בדואט נהדר, שאותו מוביל נושא אפל המתפתל בכל כלי הבאס של התזמורת. עצמתו של האינקוויזיטור מגיעה לשיאה בתמונת הסיום של המערכה השלישית, כאשר ההמון פורץ אל הארמון ותובע מן המלך לשחרר את יורש העצר מן הכלא. בעוד המלך מגיב בהיסוס, בוקע מן השער קולו הנורא של האינקוויזיטור, ודי בכך בכדי להכניע את ההמון הכורע מייד ברך לפני האינקוויזיטור. עולמה הקודר של הכנסייה פורץ אף אל תמונת ההכתרה המפוארת, שעה שאל תוך שיר התהילה המהודר של המקהלה חודרת התהלוכה הקודרת של האינקוויזיטורים המובילים את הנידונים למוות אל המוקד.

2. המאבק לחופש ולשחרור לאומי. 

נושא זה, שבלט באופרות של ורדי עד להקמת ממלכת איטליה (1861), הוסיף להדהד בהן גם לאחר מכן.  באופרה זו הוא מגולם במאבק של הפלנדרים לשחרור מהעול הספרדי. רודריגו, הרוזן מפוזה, שהוא הקוטב המנוגד לאינקוויזיטור באנושיותו החמה, מייצג באופרה את השקפותיו הליברליות של ורדי עצמו.  רודריגו משכנע את ידידו, דון קרלוס, להביא בפני המלך את קריאתו של העם הפלנדרי לשחרור מההתעללות האכזרית של הכובשים הספרדים. שיר ההכתרה מופסק - בפעם השנייה - עם כניסתה הבלתי צפויה של מקהלת הגברים הקטנה המייצגת את השליחים הפלנדרים הפונים – לשוא - אל חסדי המלך.

בדרך זו מציגות מקהלות הגברים בתמונת ההכתרה את שני הקטבים ההיסטוריים באופרה: מקהלת האינקוויזיטורים לעומת מקהלת הנציגים הפלנדרים.

קונפליקטים בין אישיים 

מערכות יחסים אלו באות לידי ביטוי במיוחד בדואטים הרבים באופרה.

1. הקונפליקט בין נאמנות לבין חברות. רודריגו הוא חבר אמת של דון קרלוס, ובאישיותו החזקה הוא תומך ביורש העצר הרגיש והשברירי.  הבעת נאמנותם מגיעה לשיאה בדואט הגדול במערכה השניה, בו מנסה רודריגו להציל את קרלוס מאהבתו המסוכנת לאמו החורגת ולעורר בו הזדהות עם המאבק הפלנדרי.  הדואט מגיעה לשיאו בשבועת האמונים של החברים, שנושאה חוזר ומופיע במהלך האופרה.  בה בשעה מרגיש רודריגו גם מחויבות לשבועתו כיועץ הסתרים של המלך, וכאשר שולף דון קרלוס את חרבו מול המלך בתמונת ההכתרה, עוצר בו רודריגו ומונע מרד גלוי ובלתי שקול. אולם רודריגו גם מסיט את חשדות המלך אל עצמו בנסיון נואש להציל את חייו של דון קרלוס ולהעניק לספרד יורש עצר אנושי.  לשיא התעלותו מגיע רודריגו ברגע מותו לאחר ששליח המלך יורה בו בגבו בתא הכלא. זה הרגע האופראי המובהק, בו נעצר הזמן הכרונולוגי ורודריגו נפרד מידידו האהוב באריה אטית (קבטינה) נפלאה.

2. יחסיהם של אליזבט ושל קרלוס. כל מפגש בין השנים רווי בכאב נורא. בעוד שקרלוס מסרב להכיר במציאות המביאה אותו אל סף אבדן שפיותו, מתגלה אליזבט כדמות אצילה, המקריבה את אושרה מתוך הכרה בחובתה כמלכה.

3. יחסיה של הנסיכה אבולי עם קרלוס, עם אליזבט, ועם המלך. הנסיכה אבולי היא אמנם דמות משנית באופרה, אולם עיצוב דמותה מלא ועשיר כשל דמות ראשית והשפעתה על מהלך העלילה רבה. בהופעתה הראשונה עם נערותיה היא נראית כיפהפייה מפונקת ושטחית, אולם עד מהרה היא מתגלה כאישיות מסוכנת, וסדרת הדואטים שלה עם המלכה ועם קרלוס מייצגת את תהליך ההידרדרות עד לאריה עזת הביטוי של אבולי, בה היא מקללת את יופייה הזוהר שהביא את האסון על שלושתם.

4. יחסיו של המלך עם כל הקרובים אליו, שהמשותף לכולם הוא היעדר מוחלט של תקשורת והבנה ביניהם. מערכת יחסים זו מגיעה לשיאה ברביעיה הגדולה במערכה השלישית. 

הבדידות כנושאה הראשי של האופרה

המאפיין המשותף לכל הדמויות באופרה הוא בדידות נוראה, הבאה לידי ביטוי באריות המונולוג הרבות.  החשובה בהן היא האריה המזעזעת של המלך בפתיחת המערכה השלישית. על רקע נושא קודר בצ'לי מגלה המלך כי הוא, האדיר בשליטי אירופה, אינו אלא אדם אומלל ובודד; אליזבט מעולם לא אהבה אותו, הוא מזדקן לבדו בארמון האסקוריאל הקודר, אפוף מזימות ושנאה וכל אשר נותר לו הוא לצפות למוות.   

היסוד המיסטי

ההיבט ההיסטורי באופרה מתעלה בשתי תמונות לרובד מיסטי. בסיומה של תמונת ההכתרה, הרצופה במשברים קשים, מופסקת בפעם השלישית שירת המקהלה וקול סופרן זך מסתורי בוקע מן הרקיע וקורא אל הנפש המעונה לעלות אל השלום בכנפי אלוהים. סיומה של האופרה, שהוא חד פעמי ביצירות ורדי, אפוף מסתורין: המלך והאינקויזיטור הגדול עם אנשיהם מכתרים את דון קרלוס הנסוג אל המנזר העתיק, ואז מופיעה רוחו של הקיסר, קרל החמישי (אביו של פיליפ) הפורש את חסותו על הצעיר ונוטל אותו עמו אל המנזר ואל השלווה השמימית. סיום זה עורר מבוכה בין מבקרים וצופים רבים. לשאלתה של המוסיקולוגית אורזולה גינטר ענה מוסיקאי איטלקי כי אין כל קושי בסיום זה, מאחר שהוא מגלם את רוח המשפחה האיטלקית המסורתית: סבא הישיש מציל את נכדו ממוות אכזרי ומביא לו את הגאולה האמיתית.

כל חוקרי ומבקרי ורדי מאוחדים בדעה כי דון קרלוס היא יצירתו המונומנטלית של ורדי. היא מביעה בדרך הגלויה ביותר את השקפת עולמו הליברלית-הומניסטית, והיא מאחדת את כל אמצעיו האופראיים, החל באריות בל-קאנטו בצורות המסורתיות, צורות של דואטים ואנסמבלים שיצר במיוחד לאופרה זו, וכן את כל אמצעי הגראנד אופרה הצרפתית.  הצפייה באופרה זו היא חוויה מוסיקלית ואנושית גדולה.

Web Hosting · Blog · Guestbooks · Message Forums · Mailing Lists
Allwebco Web Templates · Build your own toolbar · Site Building Articles · Audio, Fonts, Clipart
powered by bravenet.com