ד"ר אסתרית בלצן:

מוסיקה – הדרך אל הקלאסיקה

מילים אומרות הרבה, אך אינן אומרות הכל – והחיפוש נמשך.

המוסיקה מציעה גישה אחרת למסתרי הלב האנושי.

צליליה מבטאים ללא מילים את הצורך שלנו בחסד, באהבה ובהבנה, ממחוזות העצב, השמחה והנחמה.

במערכת החינוך של היום, הנלחמת על מקומה בעולם צרכני, צעקני וכוחני, נעדר לחלוטין מקומם של השקט והקשב – אשר בלעדיהם הגישה אל עולם המוסיקה חסומה ונעולה.  בימים של התרופפות כללית של המשמעת והתבזות יומיומית של אוטוריטות – נראות מילים אלה כלעג לרש.

כיצד נשמיע מוסיקה אמנותית – אשר כל מופע מתחיל בשריקות ובצעקות?  כאשר המלחמה על משמעת

הקשבה בסיסית, תנאי הכרחי לקליטת השפה המוסיקלית, היא אבודה ובלתי נסבלת?  מי יאשים את רכזי התרבות ה"עוקפים" את הבעיה, מוותרים לחלוטין על מוסיקה קלאסית במערכת החינוך, מעדיפים מיד מופע פופולרי צעקני ומוגבר – ופותרים את המבוכה וחוסר התיפקוד ב"שקט תעשייתי" ?

ובכל זאת – הרי לא לילד הזה פיללנו.

אודה ולא אבוש – המצב הנוכחי מרגיז ומקומם אותי.

קשה לקבל את מעגל האטימות והצעקנות  ואת הבורות – החוגגת ,כרגיל, ללא בושה.

קשה לי לקבל את העובדה, כי במערכת ההשכלה הישראלית נעדרת המחשבה על מפגש בסימפוניה של בטהובן, באופרה של וורדי, בקונצ'רטים של ויולדי, באך ומוצרט.

מעיקה עלי הידיעה כי בעוד החשיבה המילולית נלמדת ומתפתחת, העולם הצלילי נותר ברמה בסיסית.

אנו משקיעים שנים ב"הבנת הנקרא" – אולם אין לנו אפילו תשתית בסיסית ב"הבנת הנשמע".

עצוב לי לחשוב כי ה"סאונד" היחיד המוכר לתלמיד היום יהיה אלקטרוני, ממוחשב,מנוכר, תחת מבול דקלום קולני של ראפ מן הרחוב – בעוד עולם הנגינה והשירה האקוסטי, הצליל הסימפוניה, הרביעייה הקאמרית, השירה הטהורה ללא הגברה – כל אלה יוותרו זרים ורחוקים.

מאמר זה מהווה קול קורא במדבר – לא לוותר על החינוך לקלאסיקה , להיענות לאתגר.

לא חיכיתי לתקציב נוסף למורה למוסיקה ולתוכנית לימוד. הפשלתי שרוולים, ואני עושה את העבודה בעצמי, בעשר אצבעות, תחת מבחר הקורסים והקונצרטים של הקתדרה למוסיקה.

ולמי שאינו נרתע מההתמודדות, שבע עצות ונקודות למחשבה, מצידה של "לוחמת וותיקה במלחמת התרבות" .

כיצד נלמד מוסיקה קלאסית ?

1. הרלוונטיות – מוסיקה אומנותית מהווה ביטוי לעולם שלם. נסו להבין את העולם היסטורי, התרבותי, החברתי שמאחורי הצלילים – בטהובן ומהפיכה צרפתית, הבולרו של ראוול ומלחמת עולם ראשונה, האופרות של וורדי ופוצ'יני ו"אביב העמים" .
2. שילוב הקלאסיקה ופופ – מי שמקשיב היטב יודע כי הקלאסיקה לא מתה, אלא מהווה חומר ממוחזר לאין סוף עיבודי פופ. אלה מהווים עוגן מוכר לראשית הדרך אל המקור.
   במקום להלחם בפופ, בוא נשתמש בו כנקודת משען מערבת אל השורשים הקלאסיים.  כמו, למשל, עיבודי ראפ של "אריה" של באך, ציטוטי בטהובן בשירי החיפושיות, ועוד.

3. האינטימיות – בעולם הנשען על שקט דרוך בהקשבה, חשוב ללמד מוסיקה בקבוצות קטנות יחסית, במקום שאפשר להתייחס למנגן, לנשמע, ולערב קהלים – נוער ומבוגרים במינון מאוזן.

ולעולם לא לוותר על צליל יפה ומכוון.

4. הקשבה ומחשבה – הקשבה נכונה מביאה למחשבה. חשוב להפעיל את המאזין בכתיבת ביקורת, במענה לשאלות, בהדים וברשמים אחרי ובזמן האזנה למוסיקה.
    
5. הפעלה – במוסיקה אומנותית ברמה גבוהה נוצר מצב "קפוא" לכאורה, של שמיעה ללא תזוזה, ללא מחיאות כפיים, ללא ריקוד. מצב זה יוצר ניכור ואנטגוניזם.  חשוב לוודא שבמהלך

קונצרט או הרצאה מוסיקלית ישולבו קטעים המפעילים את הקהל במחיאות כפיים, תנועה או שירה.  האזנה פעילה תוליד תמיד יצירתיות ואהבה.   

6. תוכנית רב שנתית – מובן שהאתגר של החשיפה למוסיקה קלאסית לא יושג בקונצרט בודד. 
   חשוב לתכנן מראש לאורך שנים  מפגשים מוסיקליים, ביקור בקונצרטים לנוער, באופרה ובסדנאות.

7. חווית המולטימדיה – בעידן המולטימדיה של היום, שהיא חלק מן הבשורה בכל תחומי החיים-כדאי ורצוי להשתמש בשילוב האומנויות, בצירוף של מוסיקה, מחול,קולנוע ודרמה, כדי לרגש ולהעצים את החוויה המוסיקלית.

 בואו ננסה לשנות את פרי הדברים.

נכון – תרבות הרייטינג משדרת דחייה טוטאלית של תרבות ועידון.

ובכל זאת – כל אחד מאתנו מגיע לרגע בו הוא זקוק יותר מכל לשקט, ולעומק.

כולנו עדים לכך כי היכולת להתבטא ולחבור לצלילים, בנוסף למילים, היא חגיגה לנשמה.

שייקספיר כתב: "אדם בו צלילים ענוגים אינם נוגעים – אדם זה ידע רק מעל ותככים".

ואני עדיין מאמינה כי מי שמחנך להקשבה ולמחשבה בעולם מנוכר- יעזור לעצמו ולזולת להיות יותר מאושר.

בואו ונסלול את הדרך לשם דרך המוסיקה, דרך הקלאסיקה.

שלכם,

אסתרית בלצן

חזרה לתיאור הקורסים

Web Hosting · Blog · Guestbooks · Message Forums · Mailing Lists
Allwebco Web Templates · Build your own toolbar · Site Building Articles · Audio, Fonts, Clipart
powered by bravenet.com